ש-א-נ-י אעביר סדנאות כתיבה??

״היי אור,

במפגש הכתיבה האחרון סיפרת

שלא יכולת להרדם בלילה

עד שקמת וכתבת.

ממש קנאתי בך…

ואתמול זה קרה לי.

קראתי סיפור על נער אחד,

שהתאבד,

ולא יכולתי לישון

כי זה הזכיר לי את הסיפור שלי

ואז הכל צף

עד שקפצתי מהמיטה

והתחלתי לכתוב בטירוף.״

.

טוב, הגיע הזמן לצאת מהארון.

אני מעבירה סדנאות כתיבה.

אני,

שעד לפני כמה שנים

הייתי רק מקנאה בשקט

באלה שכותבים

באלה שמדברים

שמבטאים את עצמם

בכל דרך

היו לי 10 טון על הלב

ועדיין יש

היה לי כל כך הרבה מה להגיד

מה זה להגיד? לצעוק,

לבכות,

לשנות.

.

הפייסבוק שינה את חיי

וגם חכמת הקבלה

שהכניסה לי ללב כל כך הרבה משמעות

שהרגשתי שזה לא יהיה הוגן

להשאיר את זה רק לעצמי.

אז התחלתי לכתוב לכם.

ורעדתי.

.

בפעם הראשונה שפרסמתי משהו

חשבתי שעוד שניה

השמיים יפלו

כל העולם יצביע עלי ויצחק

או יחשוב ש…

נשבעתי שאני לא אכתוב יותר

מי צריך כאלה יסורים??

כולה פאקינג פוסט

אבל הפרסום שלו? הוריד לי שנות חיים.

.

ולאט לאט

עברתי מה שעברתי

נדבקתי יותר

למקומות שמניעים אותי לכתוב

ופחות לאנשים שיגידו מה שיגידו

אולי זה הגיל,

אולי זה שורש הנשמה

מה זה משנה

בסוף,

ביקשו שאלמד.

אני!

מילא לכתוב,

אבל ללמד??

אנשים לא נורמאלים כנראה.

מה כבר יש לי ללמד אותם?

.

אני לא אשקר לכם,

הייתי מורה בעבר

והנחת רוח שיש לי כשאני מלמדת

היא על גבול המוגזמת…

אז דיברתי עם האגו שלי,

אמרתי לו ״מה אכפת לך?

בוא ננסה.

אתה תעמוד על הבמה,

תהיה מבסוט על החיים שלך,

ואני אדבר על כתיבה.

ועל רגשות.

אתה יודע מה,

לא עניינך על מה אני אדבר.

תקבל את התהילה שלך ותשתוק,

אל תפריע לי״

.

הוא הסכים.

האגו.

אז עלינו על הבמה

רועדים

שנינו,

שלא ישחק לכם אותה קשוח,

הוא לא.

לאט לאט באו המילים

למרות שעדיין,

כל מפגש מחדש אני מזכירה לעצמי

שכל מה שיש לי לתת לתלמידים שלי

זה רק דבר אחד.

את הלב שלי.

וזה מה שאנחנו עושים.

כותבים

וסודקים עוד ועוד את לב האבן

של כל אחד מאיתנו

לומדים להפטר מהבושה

וממה יגידו

לומדים להתחבר למקום הפנימי הזה

שכל כך

אבל כל כך רוצה לכתוב

אבל אתם יודעים

החיים

והכיסויים

ומה לא.

.

אז זהו,

לקחתי מהם דוגמא,

עשיתי את הצעד האמיץ שלי,

סיפרתי, גררתי את עצמי לשלב חדש

כי התלמידים שלי

עושים את זה כל יום ויום

והחוק הראשון בהוראה הוא

לשמש דוגמא.

אז זה מוקדש לכם באהבה,

כל מי שבוחר

במקום שתיקה

בכתיבה

כי הוא יודע

שככה

ביחד

נהפוך את העולם

למקום קצת יותר טוב.

.

אוהבת אותכם

אתם מפרקים לי את הלב

ומרכיבים אותו מחדש.

.

.

אם אתם מוכרחים לקרוא את התגובות לפוסט הזה, אז הן כאן, בפוסט המקורי בפייסבוק